Search
  • כפיר לפיד-משעל Kfir Lapid-Mashall

מבוא: משפט ותיאטרון - האמנם שני עולמות שונים


כמעט תמיד כאשר אני מספר על עיסוקי המחקרי והאמנותי ביחסי הגומלין בין משפט ותיאטרון, אני נתקל בשאלה: "אבל מה הקשר ביניהם?". השאלה נובעת מהתפיסה הרווחת לפיה המשפט הוא תחום אפרורי, אובייקטיבי ודיכוטומי ואילו האמנות היא צבעונית, סובייקטיבית ורבת משמעות ורבדים. המורכבויות הטמונות בתפיסה רווחת זו תעמודנה במוקד רשימה זו.

בבוא יוסף ק' אל הצייר טיטורלי בספרו המופתי של קפקא "המשפט", מתאר הצייר כיצד ביקש השופט שיצייר אותו: "'דמות הצדק היא', אמר הצייר לבסוף... 'מוכרח הייתי לציירה כך, לפי ההזמנה. ובעצם הדבר היא דמות הצדק ואלת-הניצחון ביחד'." למשמע אבחנה זו, משיב יוסף ק' כי "אין זה צירוף טוב... הצדק צריך שיהא נוח ועומד, פן יתנודדו המאזניים ואי אפשר יהיה להוציא משפט צדק" (קפקא 150-151).

אני רואה ברגע המפגש בין הנאשם יוסף ק', אשר אינו יודע בגין מה נאשם, לבין הצייר טיטורלי כרגע שיא ספרותי. רגע זה טומן בחובו את כוחה העצום של האמנות לראות את המשפט כפי שהוא, על מורכבויותיו ועל מגבלותיו, ולבקרו. ואמנם, זוהי האחריות התרבותית, החברתית והפוליטית המונחת על כתפיה של האמנות לבקר את המשפט.

ואולם, בגישה כללית זו טמונה רק ראשיתו של הקשר בין תיאטרון למשפט. דומה כי לשניהם ישנן נקודות השקה רבות - הן בתוכן, הן במבנה והן בתפקיד החברתי והתרבותי שלהם. על כך כתב המשפטן פרופ' צבי טריגר:

"גם התיאטרון המערבי וגם המשפט המערבי, אשר הורתם ביוון העתיקה, עוסקים בתחומי עניין אנושיים והם בעלי משמעות חברתית ופוליטית מרחיקת לכת... [המשפט והתיאטרון] מתמודדים עם דילמה זהה באמצעים דומים להפליא, ובשילוב שייחודי רק לשניהם: גם המשפט וגם התיאטרון טוענים לכוליות וליכולת להסביר את כל היבטי החיים ולעצבם; שניהם מושפעים מן המתח שבין ייצוג המבנים החברתיים לעיצוב היחסים החברתיים; שניהם נהנים מהיסטוריה משותפת וממבנה זהה; ואפילו שפתם דומה" (טריגר 66-67).

מבחינה תוכנית, ניתן לראות כי הן המשפט והן התיאטרון מנסים "לצקת משמעות אל תוך ההתנהגות האנושית ולנסות לפענח את הסיבות למעשי האדם" (טריגר 77). מבחינה מבנית, נראה כי הן המשפט והן התיאטרון זקוקים לקהל ומאופיינים במערכות יחסים משולשות עימו. כך, המשפט מאופיין במערכת היחסים בין המחוקק, הפרשן של החוק והפרט והחברה המושפעים מהפרשנות; התיאטרון מאופיין במערכת יחסים דומה בין הטקסט הכתוב, האדם מופיע והקהל המושפע מהפרשנות של המופיע את הטקסט. כמו כן, למשפט ולתיאטרון תפקיד חברתי ותרבותי דומה – שניהם מהווים צורות של פיתרון קונפליקט באמצעים טקסיים ואסתטיים ושניהם מהווים כלים לקטרזיס חברתי.

"למשפט ולתיאטרון תפקיד חברתי ותרבותי דומה - שניהם מהווים צורות של פתרון קונפליקט באמצעים טקסיים ואסתטיים ושניהם מהווים כלים לקטרזיס חברתי"

המשפט הוא שחזור (reenactment) של קונפליקט שאירע במציאות. ואולם, המשפט מאופיין בקיומו של פער טבוע בין האמת העובדתית – המציאות כפי שקרתה – לבין האמת המשפטית – המציאות כפי שמיוצגת דרך הכללים המשפטיים. פער זה בין האמת המשפטית לבין המציאות נובע מהתפיסה לפיה חקר האמת לא ייעשה בכל מחיר אלא הוא מחויב בכללים אתיים ודיוניים. פער זה מייצר לעתים מתחים בין המשפט לבין הצדק, ומהווה מרכיב מרכזי בדרמה המשפטית.

מכאן, אם המשפט מהווה שחזור מוגבל (ולעתים אף בדיוני) של אירועים שהתקיימו במציאות – מהי תרומתו של הייצוג התיאטרוני של השחזור המשפטי? לדעתי, דומה כי הייצוג התיאטרוני, כייצוג אמנותי, חושף את הבדיה שבמשפט ומעניק לקהל, בעצם העמדתה בפניו, מרחב להטלת ספק על כוחו של המשפט ועל יכולתו להגיע אל האמת, ומאפשר לקהל להבין את המשפט על מגבלותיו. הייצוג התיאטרוני של המשפט תר לעתים אחר אותם מקרים בהם המשפט מהוסס, סדוק ומעורפל על מנת להנכיח את שבריריותו. לחילופין, לעתים תר הייצוג האמנותי דווקא אחר המקרים בהם המשפט נחרץ, על מנת להטיל ספק בביטחונו. בראייתי, הייצוג התיאטרוני מייצר ריבוי-קולות פרשני לאירוע המשפטי – ריבוי אשר עצם קיומו חותר תחת הפסקנות הלכאורית המאפיינת את עולם המשפט וחושף אותה במערומיה (ראו גם מאמרו של Biet על תפקידו של הייצוג הספרותי של המשפט).

"הייצוג התיאטרוני, כייצוג אמנותי, חושף את הבדיה שבמשפט ומעניק לקהל, בעצם העמדתה בפניו, מרחב להטלת ספק על כוחו של המשפט ועל יכולתו להגיע אל האמת, ומאפשר לקהל להבין את המשפט על מגבלותיו."

עורכי דין הם שחקנים מרכזיים בדרמה המשפטית, והם הפרשנים של הטקסט הכתוב בביצועם אותו. גישה זו, המכירה בכך שמשחק התפקידים מהווה בסיס של החיים וכי החיים הם מופע, מהדהדת את רעיון "Theatrum Mundi" (בפרשנות חופשית – העולם כתיאטרון) שניסוחה האיקוני הוטבע על ידי שייקספיר במחזהו "כטוב בעיניכם" (בתרגומה המופתי של לאה גולדברג): "העולם כולו במה הוא. והאנשים והנשים אך שחקנים כולמו...". כראייה לאיחוד זה בין עורכי הדין במשפט לבין השחקנים בדרמה, ניתן להבחין בדמיון בין השאלות בהן נתקלים סנגורים על יכולתם לייצג עבריינים לכאורה (במיוחד המואשמים בעבירות מין ואלימות) והשאלות בהן נתקלים שחקנים על יכולתם לגלם דמויות אלימות או "רעות".

ואולם, בין התיאטרון לבין המשפט הבדלים ניכרים. כך, בעוד שהאירועים המשפטיים במציאות מגלמים הפעלה של כח שלטוני ושלילת זכויות (הזכות לפרטיות, הזכות לחירות ולעתים אף הזכות לחיים), הייצוגים התיאטרוניים שלהם אינם כאלה (אלימות או הפעלת כח, ריאליסטיים או נטורליסטיים ככל שיהיו, יהוו אך ייצוג של עצמם). כמו כן, בעוד שבתיאטרון הקהל והשחקנים משתתפים מבחירה, הנוכחות של האדם במשפט נכפית עליו על ידי מנגנוני הכח.

לסיום, יפים לענייננו דבריה של חוקרת המשפט הידועה פרופ' נילי כהן:

"המשפט הוא מעין מופע של תיאטרון. הוא מבוסס על רטוריקה ועל משתתפים בעלי תפקידים קבועים, והוא מתקיים במרחב שבו קהל המופרד מזירת ההתרחשות המרכזית, יושב וצופה בה. אך המשפט, בניגוד לתיאטרון, אינו מופע של פנאי ושל הסחה המחקה את החיים. הוא חלק מהדרמה האנושית [...] הרטוריקה של המשפט אינה משחק. זוהי רטוריקה פרפורמטיבית, מכוננת, המבוססת על כח הכפייה והאלימות של המשפט" (כהן 408).

אם כך, דומני כי עולם המשפט ועולם התיאטרון אינם כה שונים כפי שיכול להידמות בתחילה. אמשיך להרחיב ולהעמיק את מחשבותיי על קשר מיוחד זה ברשימות הבאות.

מחשבות נוספות?

כתבו אליי!

kfir@lapidcenter.org

לקריאה נוספת:

טריגר, צבי. "המשפט והתיאטרון כגשרים בין מדעי הרוח למדעי החברה – מאמר בארבע מערכות" דין ודברים כרך ג' (2007): 63-105.

כהן, נילי. "משפט ומשחק – "הסוחר מוונציה" ו"התקלה" הפרקליט כרך נא' (2011): 407-441.

Balkin, Jack M. and Levinson, Sanford. “Law as Performance” Law and Literature, Current Legal Issues 2 (1999): 729-751.

Biet, Christian. “Law, Literature, Theater: The Fiction of Common Judgment” Law and Humanities Vol. 5, No. 2 (2011): 281-292.

Stone Peters, Julie. “Legal Performance Good and Bad” Law, Culture and the Humanities 4 (2008): 179-200.



211 views
  • Facebook Social Icon

כל הזכויות שמורות למרכז לפיד לאמנות ומשפט (חל"צ בהקמה) 2017